הכותרת הזו נשמעת כמו חידת הגיון?
מתישהו הפסקנו לחיות בטבע. מתישהו הפסקנו להיות רכוש של בעלינו, מתישהו נאבקנו בסולידריות על שוויון.
יצאנו להצביע. יצאנו לעבוד. הראינו לכולם שאנחנו לא פחות.
ובכל זאת, נשארנו אנחנו עם כל הכדורים באוויר. אמהות, מנהלות בית, מריצות קריירה.

שוות? לכאורה
משגשגות? לא ממש

אבל אולי זו רק אבן דרך באבולוציה ארוכה? אולי נדרשנו להתאים את עצמנו לעולם העבודה האלפאי והתחרותי? ועכשיו, כשדרסנו רגל, נתחיל לשנות אותו? להתאים עצמו? להשוות באמת?

אולי הבנות שלנו והנכדות שלנו יקעקעו את הדומיננטיות של האלפא?

בהרצאה מיוחדת ליום האישה, נחזור במנהרת הזמן לסבתותינו הקדומות. ננסה ללמוד איך הנהיגה הנשיות האנושית חברה שוויונית ומשגשגת ואולי נקבל הצצה למה שיכול להיות כאן. שוב.
שבות ומשוות!